בתעשייה המודרנית השימוש בכימיקלים המוגדרים כחומרים מסוכנים הלך וגדל עם השנים וכיום הם נמצאים בכל בית עסק, החל מחומרי הניקוי בהם אנו משתמשים ועד לחומרי גלם וזרזים לתהליכים.
אך כיצד נדע באיזה כימקלים להשתמש? ואיך לאחסן אותם? האם יש הוראות שונות על כימיקלים שונים? על כל זה באה כתבה זו לענות.
ראשית יש להגדיר מהם חומרים מסוכנים.
חומרים מסוכנים (חומ"ס) הם חומרים המסווגים כבעלי השפעה מזיקה לחי, צומח או לסביבה.
לחומרים אלו קיים מספור המונה 4 ספרות בין 0003- 3376. כאשר למספרים אלו אין חוקיות בחלקותם. אלא קיימים רק בעבור מספר סידורי אותו ניתן לזהות ברשימות האו"ם.
האו"ם גם כן פרסם מסמך אשר נקרא "ספר כתום" בו מפורטים תקנות עבור הובלה ושינוע של אותם חומרים.בספר הזה החומרים המסוכנים מאופיינים ע"פ 4 קריטריונים:
שם החומר
מספר או"ם
קבוצת סיכון אליה משתייך החומר(נפיץ,גזי,מוצק דליק, נוזל דליק,מחמצן,מחזר,רעיל,רדיואקטיבי,מאכל ,אחר)
רמת הסיכון בהובלה-מכתיב את סוג,מבנה,וחוזק האריזה של החומר(I-רמה גבוה, II-בינונית, III- נמוכה)
לדוגמא:
סודיום ציאניד: מספר או"ם 1689, שייך לקבוצת סיכון 6, רמת סיכון I
קטלוג קבוצות סיכון-
בארץ חומרים אלו מוגדרים תחת חוק החומרים המסוכנים-תעש"ג-1993, בה מוגדרת רשימה סגורה של 250 קבוצות חומרים שונות.
ההסדרה בנוגע להתעסקות בחומרים מסוכנים(הובלה,שינוע,ייצור,שימוש אחזקה,אריזה,יבוא,מסחר) מתקיימת תחת חוק חומרים מסוכנים.
במסגרת החוק נקבע כי כל מי שעוסק עם חומרים מסוכנים מחוייב להחזיק בהיתר רעלים.
היתר רעלים הוא מסמך המכיל פרטים לגבי סוג וכמות הרעלים שמותר לעוסק ולהחזיק בהם וכן תנאים לאופן העיסוק וההחזקה המותרים ברעלים בנסיבותיו הספציפיות של העוסק.
היתר רעלים ניתן עבור אדם ספציפית ולא עבור העסק בו מועסק. מכך משמע שכל הנושא המשפטי הנוגע לעיסוק ברעלים יושב על האדם המחזיק בהיתר.
היתר רעלים כולל:
רשימת הרעלים והכמויות אשר מותר להחזיק.
הוראות פרטניות בדבר אופן אחסון הרעלים (שימוש במאצרות עבור רעלים נוזליים, שילוט, אחסון בקומות, הוראות בנושא הפרדה וכדומה).
הוראות פרטניות בדבר נקיטת אמצעי התמודדות עם אירוע חומ"ס (חומרי ספיגה, ציוד מגן, ביצוע תרגילי חירום, הנחיות בנושא חשמל והארקה ועוד)
חובת הדיווח במקרה של אירוע חומ"ס ונקיטת אמצעי טיפול ראשוניים.