מהו הפתרון הפשוט לחריגה של נתרן בשפכים?
לצערי אין פתרון פשוט אבל יש דרכים להתמודדות.
תשמע, להרבה מפעלים יש בעיה של רמת נתרן גבוהה בשפכים, זה יוצר בעיות רבות. איך מתמודדים?
הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא למצוא את מקור המלח או הנתרן שבשפכים ולנסות ולהפריד רק אותו. רוב השפכים מגיעים בלי מלח ולעיתים יש רק זרם קטן שמגיע עם מלח. קל מאוד לזהות את הזרם הזה. אם מכירים את התהליכים אז יודעים איפה קיים מלח. במידה ולא מכירים את התהליכים, ניתן לזהות את הזרם הזה באמצעות שימוש באלקטרודה שמודדת מוליכות. האלקטרודה הזאת היא זולה ופשוטה. ברגע שמצליחים לזהות את הזרם עם המלח אפשר לטפל רק בו ולא להפעיל תהליכים מורכבים וכוללניים. ניתן להבין זאת ע"י הדוגמא הבאה: קל יותר לטפל בתרכיז פטל מאשר במיץ פטל.
במידה ומצאנו את הזרם המלוח, יש שתי אפשרויות. א. העברת התמלחת לים ב. ריכוז הנתרן על ידי העברה לבריכת אידוי או על ידי שימוש בממברנות או מאיידים.
בזרם המלוח בד"כ יש גם חומר אורגני ובמידה ולא מוציאים אותו, הרי כשמתחילים לרכז את המלח, החומר האורגני גורם לבעיות של ריח ובעיות נוספות כך שאי אפשר להעביר את החומר המרוכז לים. את החומר האורגני ניתן להפריד באחת מהשיטות הרגילות של שימוש במשקע או ב בדאף או אם החומר האורגני מומס, אין ברירה אלא לעשות טיפול ביולוגי. ברגע שהחומר האורגני הוצא, ניתן להשתמש באוסמוזה הפוכה, אולם, חייבים לוודא שאין מזהמים אחרים כגון שומנים או חלבונים. הימצאות מזהמים אחרים אינו מאפשר שימוש באוסמוזה הפוכה מאחר והממברנות יסתמו תוך דקות ספורות. אופציה נוספת לטיפול בזרם השפכים שיש בו מלח הוא שימוש במאייד. המאייד הוא יותר טולרנטי וגם אם יש חומרים אורגנים, הוא יכול להיות פתרון טוב. במידה ובשפכים יהיו חומרים נדיפים יהיה צורך לעשות טיפול נוסף למים המטופלים של המאייד.
השימוש במאייד הוא פתרון קצה לטיפול בשפכים המכילים נתרן. הבעיה בשימוש בפתרון זה היא העלות האנרגטית המאוד גבוהה.
במידה ובשפכים יש חריגה בנתרן או במלחים, מה נדרש לעשות על מנת לעמוד בתקנים?
כפי שנאמר קודם: שלב ראשון הוא זיהוי הזרם החריג בתוך השפכים השונים, שלב שני- מציאת טכנולוגיה הטיפול המתאימה.
במידה ורוצים להזרים את השפכים לים, יש לקבל היתר לכך.
במקרים מסוימים ניתן לשלוח את השפכים לגורם שלישי שיבצע את הטיהור. אופציה זו יקרה יותר.
איך ניתן להזרים את השפכים לים?
השפכים עוברים תהליך של בדיקות מעבדה ובדיקות מקומיות ולאחר קבלת האישור, הם מוזרמים לתוך צינור שמונח 4 ק"מ בתוך הים.
מה התקנות בארץ לגבי נתרן וכלוריד?
התקן בארץ הוא יחסית מחמיר מאחר ובמים המוניציפליים משתמשים להשקיה. במידה והמים יהיו מלוחים, הם לא ניתנים לשימוש בהשקיה. יש הגבלה של 230 ppm נתרן ו 430 ppm כלוריד.
מה קורה במקרה של חריגות?
האכיפה בארץ היא לא אחידה. במקרה של חריגה ניתנים קנסות. במידה ומספר פעמים הוטלו קנסות על אותו גורם, המשרד לאיכות הסביבה מתחיל תהליך משפטי של העמדה לדין.
האם יש מצבים שבהם עדיף לא לטפל בשפכים ולשלם את הקנסות?
הרגולטורים לא אמורים לאפשר זאת. לעיתים במידה והחריגה היא קטנה, ניתן לקבל היתר לחריגה. במידה ואין היתר, נפתחים תהליכים משפטיים.
האם יש אפשרות למחזר את המלח ואף למכור אותו?
להערכתי אין אפשרות למחזור את המלח מאחר והוא "מלוכלך" ובאופן כללי המלח הוא מאוד זול.